משחק הרגשות

אתה חושב שאתה הולך למשחק כדורסל בערבו של נובמבר. מצפה לראות קליעות מחצי מרחק, מסירות, מהלכים מחושבים, סלי שלשות, חסימות, פה ושם הטבעות. מקווה לסיים את הערב עם חיוך של ניצחון.
בפועל חבר מה שאתה מקבל בכרטיס שווה לכל נפש הוא בעצם "משחק רגשות". טלטלה שמרימה אותך לגבהים ומורידה אותך לתהומות הייאוש. חוויה שמכדררת אותך מצד לצד ותמיד נשארת אתך בכל הגוף עוד ימים רבים אחרי שהסתיימה..
ואין כמו המשחק נגד אריאל על הקווים, שוכי על הספסל והפועל ת"א על המגרש כדי להדגים לך את עוצמת העניינים.

מחווה של האוהדים למאמן לשעבר אריאל בית הלחמי. צילום: שקד רום 

אתה קם בבוקר המשחק, מצפה להגעת החורף שבפועל מתעכב. ניזכר שהיום משחקים, שהיום אריאל ושוכי חוזרים, שאנחנו עם שלושה ניצחונות בכיס, שהלוואי וננצח. אתה כבר מרגיש את הפרפרים בבטן.
יום העבודה עובר עליך במתח. אתה מסתכל מידי פעם על השעון. מנסה לזרז אותו. הודעות וואטסאפ שנכנסות כל רגע ומדווחות על ההכנות למשחק לא מאפשרות לך להירגע ולהמשיך בנינוחות את שיגרת יומך. הפרפרים בבטן הופכים ללהקת עגורים שמרעישה את השמיים בצווחותיה.
אתה חוזר הביתה מהעבודה. עוד שעה למשחק. לובש כבר את החולצה האדומה. מזכיר לעצמך לא לשכוח את צעיף המזל, את המנוי, את ה 20 ₪ לנקניקיה ואת הילדה. הלב כבר בדופק מואץ. אתה מנסה להשקיט אותו עם כוס תה ועוגה טובה. זה לא ממש הולך לך.
אתה מגיע לאולם ומתיישב בכיסא הקבוע. אתה נרגע פתאום. "זהו אני כאן," אתה אומר לעצמך. מרגיש דריכות רגע לפני הסערה.
 
ליאור וטילמן מקבלים את מאמן ושחקן החודש. אתה מוחא להם כפיים בהערכה אבל בלב פנימה זוכר שפרסים תמיד מנחסים.
אריאל ושוכי עולים לקבל תשורה על תרומתם רבת השנים. אתה קם על הרגליים בהרבה תודה. הסופורטרס מניפים שלט מרשים ואתה מרגיש גאווה גדולה. אין כזאת קבוצה!!!
ואז המשחק מתחיל. יתרון קטן לנו ואתה מרגיש קצת בשליטה. מקווה בלב שזה סימן לניצחון אי-שם בעוד שעה ומחצה. אבל אתה הרי רואה איך הדברים מתנהלים על הפארקט באותם הרגעים. אתה כבר ותיק בתחום ויודע לזהות את הימים האלה שאין אנרגיות מספיקות, שאין ביטחון, שהכל לא הולך. אתה יודע שמה שמתחיל פחות טוב יש לו נטייה להתדרדר.


טילמן עם עוד הטבעה. צילום: רום שקד
טקס הקהילה המרגש משקיט אותך לכמה דקות אבל די מהר אתה מבין שאכן מה שהרגשת וחששת קורה בפועל. 20-12 לטובתנו התהפך להובלה תל-אביבית. במחצית השנייה רק קבוצה אחת הייתה שם. וזו לא הקבוצה שלך.
אתה מביט על קבוצתך האהובה בעיניים כלות מגרדת את ה 20 נקודות הפרש מהצד הלא נכון. התקווה לשינוי שעוד קיננה אצלך בלב הופכת להרגשת תסכול וייאוש. לאט-לאט אתה משלים עם ההפסד הממשמש ובא.
המשחק מסתיים. אתה מודה לשחקנים. הרגשה חמוצה. תחושה של אכזבה.
 
האולם מתרוקן. אתה אומר שלום לכולם. אחרי שווידאת מתי המשחק הבא, אחרי שהרטבת בקולר את הגרון היבש, אחרי שדחפת לחמניה ונקניקיה, אתה הולך הביתה בראש מורכן. הפרפרים נעלמו וגם העגורים הסוערים כבר אינם. הגוף עייף. הלב מאוכזב.
אתה נכנס לאוטו, זורק את הצעיף לספסל האחורי, שם ברדיו מוזיקה מרגיעה ואז נזכר בהתרגשות שאו-טו-טו המשחק הבא בחיפה.