חגיגה בהיכל
 

שבוע וקצת אחרי הניצחון (הענק) מול ירושלים שוב ההיכל שלנו התמלא בהמון אדם.
מכבי ת"א באה לגלבוע.
10 דקות לפתיחה והסופורטרס מצחצחים את הגרון ואת התופים. מתכוננים לתת עוד ערב של הופעה. התורים בכניסה נצבעים אדום. מקומות אחרונים ביציעים נתפסים באוהדים נרגשים ומתוחים ואפילו הגשם מגיע להשתתף  בחגיגה.
כן, זה תמיד כיף ומעניין שההם מהמרכז מגיעים אלינו.
והפעם גם היתה תחושה באוויר שזה אפשרי, שזה יתכן, שזה יקרה היום שוב.

המשחק התחיל בסערה ובלי הגנות – רבע ראשון של 35-35 מדהים וקיצבי.
ואז החבר'ה שלנו השתלטו על העסק ורקדו על הפארקט.
קרופורד עם חדירות וחטיפות, שוכי עם קשיחות הגנתית, התלהבות ומסירות מחוף לחוף, מילר יעיל משלוש כהרגלו, קרפלס עם חדירות, קלי עם הטבעות, וויטינגטון עם הגנה חזקה, ארצי לא מפספס, בן עם דקות איכותיות.
17 יתרון כבר היה לנו לתוך הרבע השלישי והתחושה שזה באמת שלנו הפכה אמיתית.
עוד מכבי ת"א עשו קולות של חזרה (ואנחנו האמת עזרנו להם עם שטויות מסמרות שיער) אבל זה נראה בכיוון שלנו לגמרי.
דקות אחרונות מורטות עצבים והאות לחגיגה הגדולה (שוב חגיגה גדולה) ניתן – איזה ניצחון, איזה כיף, כמה מרגש, כמה נפלא.
האדרנלין בדם לא מוכן לרדת עוד שעות לאחר המשחק והפיאסטה בלב מסרבת לגווע.


החקלאים האדומים בפעולה: יציעים מלאים - מחזה של קבע
 
אז חשבתי לעצמי שיש סיבה למסיבה – מקום ראשון בליגה !!! (לא להאמין !!!)
מוזמנים אלי לדשא לערב שירה בציבור. שירים בניחוח של פעם.
נתחיל עם "והעיקר, והעיקר לא לפחד, לא לפחד כלל.." משם נמשיך עם שירי הלל לאריאל – "אתה תותח, אין אין עליך, אתה הגדול מכולם.." וגם שיר לועזי עם הרבה משמעות "I did it my way..."
אחרי זה שיר קליל לארצי (שני ה"ארצי") – "הוי ארצי מולדתי.." , אחד לשוכי ואסה - "ובלילה, בלילה אני חולם רק בספרדית..." וגם בקטנה לאלטיט וקרפלס – "אח איזה גבר, אח איזה איש..."
ננוח כמה דקות וניזכר מאיפה הכל התחיל "קח מקל קח תרמיל בוא איתי אל הגליל..." ואז נחזור לשיר בשבח הקבוצה שלנו "אי – עוד לא אהבתי די..."
נקדיש שיר לחברים היקרים מאמריקה - "All you need is Love..."
לסיום שיר שיחזיר אותנו לקרקע (ויפה שעה אחת קודם), "הדרך ארוכה היא ורבה, רבה..."
ואז חברים מתפזרים כל אחד לביתו. נגמרה החגיגה.
יש משחק קשה וחשוב מול נהריה ביום שני, ואנחנו הרי יודעים מה עלול לקרות לנו אחרי ניצחונות גדולים....

יאללה לחזור לעבודה הקשה. היה נפלא ונפלא שהיה. עוד לא עשינו כלום בעונה הזאת.
חובה עלינו לשמור על חדות המחשבה וחדות הביצוע.
רוצים להמשיך במומנטום הזה וחייבים את כולנו מפוקסים. כי אין רגע דל ואין זמן ליותר מידי פסטיבל.
 
דיו גלבועעעעעעע