חיים בסרט
 
הפסד צמוד בארנה שבירושלים ועוד לא ניסגר הסיפור.
דוגי באשדוד יחד עם החברים של חיפה מגרדים לעצמם ניצחון ולנו משאירים מקום לנס המיוחל ולהמשך הסרט שבו איכשהו בדרך פילאית ומסתורית נישאר בליגה.
ועל זה כבר נאמר "החולצה ירוקה אבל הלב אדום".
 
אז אם בסרטים אנחנו עוסקים הנה סרט שלאחרונה לא יוצא לי מהראש בהקשר קבוצתנו האהובה.
"אפולו 13", בכיכובם של תום הנקס ואד האריס, שזכה באיזה אלף אוסקרים (ובצדק) מתאר בצורה דרמטית ומהנה גם יחד את קורותיה המדהימים של טיסה לירח שהשתבשה לה.
פיצוץ בחללית זמן לא רב לאחר ההמראה משנה את התוכניות ומה שהייתה אמורה להיות טיסה נעימה ושלווה לכוכב השכן הופכת להיות מסע הצלה מופלא.
ביצירתיות, תעוזה, אמונה ומקצועיות מצליח הצוות שעל הקרקע יחד עם האסטרונאוטים להביא כנגד כול הסיכויים את החללית כמעט עד לכדור הארץ.
וממש ברגע השיא מתרחשת התמונה הבאה שהשאירה עלי חותם שנים רבות.
מנהלי תוכנית החלל המודאגים מסתודדים בצד ומדברים על מה יקרה אם החללית תכנס לאטמוספירה ותישרף.
"זה יהיה הרגע הנורא ביותר של נאס"א אי-פעם" אומר האחד לשני.
ואד האריס שמנהל את כול מבצע ההצלה ביד רמה וקור רוח מסתובב אליהם ואומר "ברשותכם רבותיי, זו תהיה שעתנו היפה ביותר..."
 
כי האמת, זה כבר לא ממש חשוב איך יגמר פה הסרט.
יתכן שהחללית לא תנחת, יתכן שיקרה מה שכולנו חוששים ממנו, ויתכן מאוד שנרד ליגה.
אבל אלו ללא ספק ימים של גאווה והתעלות.
ברגעים של לקראת הסוף, כשיתכן שבקרוב נדע שמאמצינו לא צלחו, נוכל תמיד להגיד בפה מלא שאנחנו היינו שם כול הדרך, אנחנו תמכנו ואהבנו, אנחנו האמנו ועודדנו, אנחנו הגענו לכול מקום ברוחנו ולרוב גם בגופנו.
ונהייה שם גם ביום שני מול חולון ,באמונה ורצון להביא ניצחון.
 
ולכן רבותיי זו ללא ספק אכן "שעתנו היפה ביותר..."