ברחובות שלנו יש קסם מיוחד
 
חוזר הביתה רגלית אחרי הניצחון המתוק והיפה מול החבר'ה של הרצליה, שהגיעו עצבניים מאוד וזכו לקבל הפתעה גדולה על הראש, לא חשבו שגלבוע-גליל שלנו יכולה להפיק מעצמה כזה כדורסל איכותי, צועד הביתה בקלילות כולי אושר ועזוז, כולי שימחה שהרבה זמן לא חוויתי.
 
וברחובות גן-נר שקט, חושך ודממה...פה לא שמעו שנפל דבר בגלבוע (ובגליל) כשטישמן משיג שיא קריירה של 18 נקודות, שיאנג נותן תצוגת נ.ב.א וממרכוס לואיס יוצא לוחם קמיקזה שקופץ על כדורים וקוטף ריבאונדים, כאן לא יודעים שברנדווין דפק שלשה גדולה שסגרה את המשחק, ששוכמן עצר בגבורה עילאית התקפה מתפרצת ושבית הלחמי יצר שינוי ויצר תיקווה.
ובעוד אני מעביר בראש את תמונות המשחק, את המהלכים היפים של הערב, את שמחת הניצחון ביציעים ועל הפארקט,הרחובות הגנרים מהלכים עלי בקיסמם, מזכירים נשכחות.
הרחובות שראו כול-כך הרבה פעמים את הקהל האדום חוזר אחרי ניצחונות, הרחובות שזוכרים את צפירת המכוניות הרועשת אחרי הזכייה באליפות, הרחובות ששמעו את כול הניתוחים והפרשנים של אחרי המשחקים, שראו את טורי המכוניות בדרכם לאולם.
ואני חושב בליבי, כמה חכמים הם הרחובות הללו.
 
כי הרחובות לא שואלים האם נשאר בליגה, כי הרחובות לא עסוקים בדאגה אם תהיה קבוצה בשנה הבאה, הרחובות לא תוהים איך זה שגלבוע-גליל מובסת מול אילת ומנצחת בצורה כול-כך מוחצת את הרצליה..
 
הרחובות בשלוותם השקטה פשוט נהנים מהרגעים היפים של החיים, והניצחון הזה הוא עוד ערב של קסם מיוחד בסיפור הכול-כך יפה, הסיפור של גלבוע-גליל, הסיפור שלנו.