דמעות של שימחה עם מסר ותובנה
 
ברשותכם נפתח את הטור בכמה מילות סליחה.
סליחה מכולכם שזנחתי אתכם בתקופה האחרונה להתמודד לבד מול כול הליגה שרוכבת לכם על הגב, זה פשוט כי אני והטור היינו צריכים לקחת פסק זמן ולעבוד על היחסים בינינו – אפשר להירגע, הדברים לובנו והעניינים נסגרו.
וסליחה נוספת (ואחרונה) מאבא של איתי שגב שביקש שהטור יקרא "חזרתו של הטישמן".
זה לא שה"טיש" לא היה גדול מול נס-ציונה, נהפוך הוא היה ענק בהגנה ובהתקפה, זה פשוט שהדמעות שירדו לאנשי הצוות, השחקנים וגם לנו האוהדים בסיומו של המשחק הם שמספרים את כול הסיפור של השבוע האחרון ואולי של כול העונה.
שבוע שהחל בפרידה כואבת מברק פלג איש נדיר ויקר, חבר לדרך ארוכה ויפה שהחלה בסגנות המדינה ואליפות בלקנית, אדם ערכי ומשובח שהוא דמות מופת לכולנו.
ובהמשך הגיע אלינו אריאל בית הלחמי ובמרץ רב המלווה בקשיחות ומקצועיות מיד הפשיל שרוולים וירד לפרקט להתחיל לעבוד על המשימה החשובה של להישאר בליגה.
ופירות ראשונים לשינוי ולזעזוע כבר ראינו בנס-ציונה - לחימה אגרסיבית של 40 דקות על כול ריבאונד, כדור ומיקום על המגרש, הגנה לוחצת ותזזיתית, משחק מהיר של מעבר מהגנה להתקפה, משחק קבוצתי שבו כולם משותפים ותורמים, ובעיקר הרבה-הרבה אנרגיות ואמונה.
וברוב המשחק שלטנו בקצב ובאירועים ושמרנו על מרחק ביטחון נאה מהיריבים הכתומים, רק שהלחץ, המתח וגם קצת חוסר הניסיון באו לדי ביטוי בדקות האחרונות.
ולרגע חשבנו ששוב זה קורה ושוב זה בורח מבין הידיים, רק שהפעם היה לצידנו גם המזל ונתן את תרומתו הנחמדה לניצחון דחוק, מותח וכל-כך חשוב.
 
ואז הגיעה השמחה הגדולה, ואז הגיע אושר גדול ושירת עידוד אדירה ואז הייתה התרגשות גדולה וגם התפרקות רגשית ודימעה....
כי זה היה שבוע לא קל ומטלטל, זו תקופה לא פשוטה של מצוקה וסכנת ירידה.
ולמי שמסתכל מהצד לא תמיד ברור כמה אהבה, השקעה, מסירות ורגש מושקעים בקבוצה שלנו על-ידי השחקנים, המאמנים, הצוות שלידם וגם על-ידי הרבה אוהדים.
ואולי הדמעות יזכירו לכולם שאפשר להתאכזב ואפשר לבקר, אפשר לרצות יותר ואפשר לקטר, אפשר לכתוב בעיתון ולפרשן בכול מקום, אבל תמיד-תמיד לזכור שלא עוסקים אנחנו במכונות אלא בבני-אדם...
 
כי אם אתה קורא לנו "הזויים" בגלל שאת ברק לא מפטרים אנחנו נעלבים, ואם תגיד שגם ככה "אין לכם זכות קיום" כשאנחנו אחרונים זה פוגע, וכשאת אומרת שהאחוזים שלנו מהשדה הם כמו של ילדים זה ממש לא יפה ולא נאה.
ובקיצור נקווה שהמסר הובן והופנם, ונקווה שמכאן יוצאים לדרך חדשה וטובה, וגם שידעו כולם שאנחנו על הליגה הזאת לא מוותרים ועד הסוף נלחמים....