גזור ושמור
 
כל עונה והחוויות שלה, כל עונה והזיכרונות שלה.
 
יש את השנה הראשונה בגלבוע עם ההצלבה המדהימה מול חולון, והשנה של האליפות והזאת של הסגנות, והעונות שהסתיימו מהר מהצפוי.
האמת שלאחרונה התחלתי קצת להיות מודאג – מה נזכור מהעונה הזאת ?
את הניצחון הדחוק בנס ציונה ? את ה -17 הפרש ניצחון בחולון ? את החצי גמר הבלקני ? הפספוס מול מכבי במשחק הראשון בסדרה ?
ואולי בכלל הזיכרונות ייקחו אותי אל מחוץ למגרש – צפייה משותפת של אוהדים בגמר הבלקני, הבן המתוק של טוני שלא מפספס משחק, ג'ראלד רובינסון שאוכל מהעוף של אישתי ושמח כמו ילד אחרי שניצח ברמיקוב.
עד שבא הערב הזה שיכנס עמוק-עמוק לאלבום הפרטי של כולנו ובייחוד השלשה המדהימה של שימחון דקה לסוף – ווינר שוט אמיתי פה אצלנו בגן-נר !!!
איזה כיף לראות את שימחון מרים את עצמו ואותנו לגבהים של יכולת, אמונה ומלחמה – פשוט המשיך עבורנו את חגיגות יום העצמאות...
אז ברשותכם מילה אישית ממני – "תודה לך עמית על רגעים קסומים."
 
והיו גם את יאנגר בערב מצוין של לקיחת אחריות בסוף כשהעסק קצת ניתקע וכמובן עם הגנה, רובינסון בעוד ערב איכותי מתובל בקצת אובר מוטיבציה, ג'קסון וסימס נפלאים בהגנה (שלטנו בריבאונד הייתם מאמינים ?) ובכלל כולם נתנו הרבה לב ומלחמה.
אבל בשבילי הכוכב השני של הערב הנפלא הזה הוא האיש על הקווים, דרוקר.
הוא הגיע לסידרה חד מקצועית עם שינוי קונספצית משחק בהרכב הפותח ובעיקר הצליח בפן המנטאלי להעביר לחבר'ה שזה אפשרי בהחלט.
החיוך הצנוע של דרוקר בסוף המשחק, בתוספת החיבוק החזק של חיים אוחיון, כבר לא יכלו להסתיר את שביעות הרצון והסיפוק הגדול של המאמן שלנו שעושה עם הקבוצה דרך פשוט מופלאה.
 
אם למישהו יש ספק אז אין במילים לעיל בכדי לסכם את העונה – נהפוך הוא !!!
עם הניצחון בא התאבון, לא מסתפקים בזה שיהיה עוד משחק בית בגן-נר מול אולם מלא, לא רוצים לסיים העונה בתחילת מאי.
רוצים עוד תמונות לגזור ולשמור ולהוסיף לזיכרון העונה המיוחדת והשונה הזאת.
אולי תגידו שאנחנו נאיבים ושההם הפסידו בכוונה (קונספירצית סופו), אולי תגידו שעלה לנו קצת הנוזל הצהוב לראש ואולי תגידו שזאת מכה קלה בכנף הצהובה.
אז תגידו...
אנחנו מבחינתנו באים לנוקיה במוצ"ש בשביל לנצח, כי זו הדרך היחידה להתמודד עם האתגר זה – בתעוזה ובאמונה.
 
ולסיום מילה לפניני.
"רציתי לומר ש....יודע מה, עזוב, נגמרו כבר המילים....ניפגש במוצ"ש"