לא נורא, בשבוע הבא...
 
תגידו לי מזל טוב, הצטרפה אלינו בת חדשה למשפחה (מספר 4) !!!
הפעם הלכנו על התהליך הקצר יותר והפחות כואב  - אימוץ.
היא רק בת שנתיים וחצי, שיער שאטני, עיניים חומות, אף קטן ומתוק ואיך נאמר בעדינות, לא הסתדר לה בבית הקודם.
אצלנו היא מצאה מיד בית חם ואוהב.
האחיות מקרקרות סביבה במשך היום, מתפעלות מכול תנועה וחיוך קטן שלה ומחזיקות אותה על הידיים בכול הזדמנות אם צריך או לא צריך.
האימא החדשה שלה דאגה לכול הציוד הנדרש ואני, כמו כול אב האחראי, דאגתי להסביר לה את הדברים החשובים של החיים.
הסברתי לה שאנחנו גרים על הגלבוע שהוא האזור היפה בארץ אבל "סדר" עושים במרכז כי זה רחוק להם להגיע לאזור שלנו.
הסברתי לה שצריך להרים את הקרש אחרי השירותים ושאסור לעצבן את אימא כי אחרי זה אבא סובל.
וכמובן סיפרתי לה על ליגת העל בכדורסל, שהיא בעצם ליגת ווינר, אבל אנחנו נגד הימורים, ועל הליגה הבלקנית, אבל שאנחנו לא בבלקן.
הסברתי שביום ראשון חובה ללבוש אדום ובשאר השבוע לא חובה אבל רצוי, ובכול מיקרה צהוב אצלנו לא ממש עובר.
וסיפרתי לה (איך לא) על גילבוע-גליל.
על טישמן שהוא פוטנציאל ענק, על שימחון הקפטן שנתן קפיצה השנה, על שוכמן הילד, על החיוך המקסים של רובינסון, השיער של בוינטון, הקשיחות של סימס והוו הקטלנית של ג'קסון.
דיברתי על יאנגר ושההתקפה מתחילה בכלל בהגנה, על אנטון שהגיע באמצע השנה ועל הקהל המדהים שלנו שמלווה הקבוצה לכול מקום.
לא הסתרתי ממנה, כבת משפחה שהיא שותפה מלאה, גם את הנקודות הכואבות והפחות מחמיאות.
את העונה הלא פשוטה, את התאקל עם דרוקר שהשארנו מאחור ואת הקרחות ביציעים בשבועות האחרונים.
 
היא הקשיבה ברוב קשב עם עיניים גדולות וטובות, צמאה לעוד סיפורים ומידע, אז לא הייתה ברירה וסיפרתי לה גם על קטש ועל שנת האליפות שהייתה.
והוספתי שהערב ניפגש איתו ועם אילת שלו, ל"ריקוד" נוסף שצפוי להיות צמוד ומותח כי שתי הקבוצות במומנטום נפלא.
וברבע הראשון זה עוד היה נכון אבל איכשהו בנקודה מסוימת הגיעה הקריסה והתבוסה.
והבת החדשה מסתכלת ולא מאמינה, בטח אמרה לעצמה "זו גלבוע-גליל שלך ?"
וכך היא כשכשה בזנבה, הסתובבה והלכה לא שומעת שצעקתי אחריה בכדי שתשמע, "לא נורא, בשבוע הבא יהיה יותר טוב בבית מול נס ציונה..."