משחק מס' 2 – על הפסד וגאווה

 
אנחנו יושבים מותשים ביציע המתרוקן. חבורת אוהדים שמנסה למצוא כוחות אחרי המאמץ הגדול.
"האריסון היה חסר לנו היום," אומר אחד.
"שוכי ובראון נתנו הצגה." אומר אחר.
"השופטים. זה הכל השופטים." מישהו מציין בכעס.
"שנים שלא היה לנו אולם מלא. מדהים !!!" אומרת אחת הותיקות.
"הפסד מרגיז. ראיתם את ההתנהגות של דייסון ? ומה פתאום הם שרים 'שוכמן מת' ?! " אחד אומר בעצבנות.
"היה הפנינג מקסים בכניסה. הוקרה לותיקים תמיד מרגש ואיזה יופי של חולצות ודגל פריסה הסופורטרס עשו לכבוד האירוע !!!" אחר מזכיר בהתלהבות.
"יאללה חברים, ארוחת שישי. הביתה." אני אומר בעייפות ומנסה להזיז את עצמי מהכסא ללא הצלחה.


 טקס הורקה לוותיקים בגלבוע

עוד המשכנו לקשקש ולדוש במשחק שהיה עד שהרגליים לקחו אותנו לפארקט, שם תפסנו את אריאל לצילום משותף ולהחלפת חוויות.
"עזבו אתכם," הוא אמר לנו. "היה משחק מדהים. כדורסל מצוין ואולם מפוצץ. זה שווה את הכל."


אריאל בית הלחמי החזיר את האופטימיות לאוהדים בסיום המשחק

איזה כיף שיש את אריאל שיאיר את העניין באור חיובי – הצליח להעלות חיוך על הפנים של כולנו.
יצאנו מהאולם בהרגשה שהקבוצה לא תישבר מההפסד הקשוח הזה.
את הערב הזה אנחנו מסיימים עם תחושה חמוצה מההפסד אבל עם המון גאווה.
1:1 בסידרה. ביום ראשון חוזרים לירושלים עם הידיעה שאנחנו שווים להם בהחלט ויכולים לעשות עוד דברים יפים בעונה הזאת.
 
שתהיה שבת שלום ובעיקר שבת מנוחה – דברו חלש בכדי להחזיר את הקול שנעלם בצרחות העידוד, תשתו הרבה מים להקל על השרירים, תזרקו קצת לסל בכדי להשתחרר.
 
ניפגש בראשון !!!