"נראה על מה תכתוב הפעם ?"
 
27 הפרש לחבר'ה מהרצליה בואכה 30 ויותר ויש מצב שיטפס גם ל 40 והוא הסתובב אלי ושאל "נראה על מה תכתוב הפעם ?", החזרתי אליו חיוך עגמומי ואמרתי בקול די חלש ורפה "האמת לא יודע..."
וכך מאז אני מדפדף במחשבות על מה לכתוב את הטור הפעם, טור כזה שיעניין את הקוראים, כזה שייתן מבט אחר לדברים הברורים והגלויים.
 
שתי דקות לסיום המשחק ועשרה ישראלים על המגרש, אני משלב ידיים בשתיקה רועמת, מעביר 10 שקלים לילדה, שתלך להפיג את הצער באיזו כוס ברד אדומה, ואני חושב שאולי אכתוב על הקטסטרופה שהייתה פה, על השפלה שכמוה לא חווינו בכול זמני היות גלבוע-גליל, על ההופעה המביכה והבלתי מתקבלת על הדעת דווקא במשחק הכול-כך חשוב.
יוצאים למכוניות והפרצופים של האוהדים לא מצליחים להסתיר את העלבון והאכזבה, מה שמביא אותי לחשוב לכתוב על איזה מסכנים האוהדים שנתנו את הנשמה, את הקול ואת הלב, ומגיע היה להם לראות קבוצה שנלחמת, שורטת, נאבקת ונלחמת על חייה בליגה הזאת. מגיע לאוהדים שהקבוצה תעשה הכול (כולל הכול) להישאר בליגה וגם אם יורדים לרדת בגאון ובגאווה ולא בהשפלה.
 
חוזר הביתה, מכניס כלים למדיח, כביסה למייבש, נותן נשיקת לילה טוב לקטנה ומוציא לטיול את הכלבה. ואולי אכתוב על חיים אוחיון, ועל ברק פלג, ועל ארצי פרטי, ועל ירון אוחיון, אנשים שנותנים את כול כולם למועדון וגם להם מגיעה תוצאה אחרת. ומה עם לעשות זעזועים ? והאם יש להם אילו שפנים בכובעים להביא לשינוי אמיתי ? כזה שיחזיר את הביטחון כזה שיהפוך הכול על הראש או לפחות כזה שייתן איתות קטן של תיקווה כי העונה עוד לא נגמרה.
 
קם לי בבוקר אחרי שינה מלאה במחשבה ותהייה, שותה קפה חזק-חזק, מכין כריכים לילדות, קורא קצת ביקורות על המשחק שהיה ומה אומרים הפרשנים, ומציץ גם בוואטס-אפ האוהדים שסוער, רוגש וגם מכיל כמה מילים של עידודים.
אז אולי הטור ייכתב על היום שאחרי, ושהשמש זורחת, ושהיום יום חדש, ויש עוד תיקווה, כזה טור של אופטימיות וחיוך להראות שזאת עוד תקלה, ומה שחשוב באמת זאת התמונה הגדולה וכמובן המשחק הבא.
 
ומגיע לעבודה, קורא מיילים ועונה ללקוחות, שותה קפה שני להיום ויושב עם חברים להחליף חוויות ולנסות להדוף שאלות מציקות וגם מעט הקנטות, על ההפסד של אתמול, ומה יהיה, ואיזה חלשים אתם, ואיזה זרים הבאתם, ולמה אין ישראלי בכיר והאם ברק יכול להוציא העגלה מהבוץ.
ואני מספר על נציגי ה"משיח" שבאו לבקר ומיד חושב שיצא אחלה טור עם שכינה, ברכה ואמונה שלמה, כי איך אפשר אחרת כשלעזרתנו הקדוש-ברוך-הוא בא.
 
ושוב אני בבית, מקפיץ עם הרכב אחת לפעולה בתנועה, עוזר לשנייה עם בעיית חשבון קלה, קופץ למכולת לעשות קצת קניה ומגיעה למסקנה אחת ויחידה.
הכי טוב זה פשוט שלא יהיה טור, הכי טוב זה את הראש קצת לאוורר ולנקות מבליל המחשבות.
כן, סתם כך להמשיך בחיים ובמטלות היום-יום...לא לכתוב ורק ולקוות לטוב.
 
אז צ'או חברים וניפגש אחרי פגרת הגביע הקצרה, אני בינתיים חייב לרוץ ולהוריד ת'כביסה לפני שהגשם בא...