הסיפור המלא על איך אמרתי להם מה שאני חושב
 
מצב שבו אני אומר לאנשים אל תגיעו לאולם כי כול הכרטיסים נמכרו לא זכור לי מאז ימי ה"אין יציע" בצד השני.
אבל זה מה שהיה מול מכבי...
"באמת אין כרטיסים ?" שאלו אותי, כאילו אני אחראי למצב, "כן, זה המצב וכדאי לעשות מנוי" עניתי.
מחזה יפהפה לראות את האולם שלנו מלא מפה לפה וכול כך רציתי שיהיה גם משחק טוב שלנו להשלמת התמונה, הוי כמה שרציתי....
וזה לא שמכבי היו גדולים ודורסניים, בכלל לא, זה אנחנו שלא תפקדנו.
הגנה לקויה שחוטפת בחצי 52 נקודות, אחוזים מזעזעים מהשדה והעונשין, חוסר אנרגיות וחוסר מאוד בולט במשחק קבוצתי.
ולמרות ששגב נתן ערב טוב, ווילסון קלע כמה שלשות וגם מנקו בכמה דקות טובות הסך הכול הכללי היה לא טוב בכלל.
הייתי מאוכזב מאוד אז החלטתי לעשות מעשה.
בשמי ובשם כולנו ביציע שכה קיווינו ורצינו שכה התאכזבנו, הלכתי לומר לחבר'ה כמה מילים מלב אל לב.
מה יש, לא מגיע לי שישמעו מה יש לי להגיד אחרי כול ההשקעה הזאתי ?
 
ניצלתי את הקשרים בהנהלה הבכירה ואת היותי סלב ידוע ומוכר (אחרי הכול יותר מ 150 טורים הפקתי...) וירדתי לפארקט באין מפריע בדרכי לחדרי ההלבשה.
בדרך עברתי את סמיון הסדרן, את טוביה סבג מנהל האולם, את המעודדות המקסימות ואת גלילאו הקמע האנרגטי ולכולם אמרתי תודה על ערב של השקעה ובכלל המון תודה על ההתמדה.
נתתי גם "כיף" קטן, חיבוק וחיוך של פרידה לעמית גל, אמרתי יום הולדת שמח לארצי מנהל הקבוצה היקר שלנו.
חלפתי על פני אנשי הערוץ הראשון ואמרתי שהאגרה היא שערורייה וגם עברתי ליד פיני גרשון וזרקתי לו מתחת לשפם משהו קטן על גמר הבלקנית של השנה שעברה.
נחוש להשלים המשימה ולהגיד לחבר'ה מה שאני חושב הגעתי לחדרי ההלבשה.
מנקו ישב כפוף ועצוב, טישמן וברנדווין מכונסים בתוך עצמם, צ'יזם לא מחייך, יאנג מסתכל לתיקרה, שגב עם מגבת על הראש...כולם בדממה בחדר ההלבשה ורק קולי נשמע.
 
"חברים אוהבים אתכם" זרקתי לחלל החדר, וגם הוספתי "בואו נרים כולנו את הראש ושיהיה בהצלחה במשחק הבא."
כך פשוט ובלי הרבה מהומה אמרתי להם מה שאני חושב והמשכתי לי לדרכי מפזם בלב שיר בקטנה.
 
" לא קלה היא לא קלה דרכנו
ועינייך לפעמים כה נוגות
עוד שדות פורחים יש לפנינו
עוד הרים גבוהים, וצונני פסגות"