זאת הייתה פגרה מלאה בעבודת הכנה וכמעט ששכחנו שהיינו בכלל תחת סימן שאלה.
נפרדנו מכמה וכמה שחקנים, החתמנו חדשים, החלפנו מנהל קבוצה וגם מאמן קבוצה.
ועוד רגע מתחילים האימונים וקצת אחרי זה המשחקים המקדימים.
תגידו – גם לכם אין את הפרפרים הרגילים ? גם לכם אין את השימחה הרגילה בפיתחה של עונה חדשה ? גם לכם לא מופיעה ההתרגשות שבאה יחד עם המשחקים ?
נו ואיך באמת שתהיה שימחה אמיתית אחרי כזאת תקופה שבעצם בכלל לא נגמרה ?!
עדיין יש פה מלחמת התשה, והסוף לא ממש נראה.
והזיכרונות הקשים מפחדי האזעקות, תמונות הפצועים, חרדות מהנעדרים וכמובן העצב הענק על ההרוגים.
וכשלרגע הייתה אשליה שהכול לקראת סיום ורגיעה תמונה עצובה עד אימה של ילד קטן עם חולצת ארגנטינה – תמונה אחרונה.
אז כן חברים, וסליחה, אני קצת איבדתי את החיוך והשימחה...אבל לא את ראיית העתיד הורודה.
 
יעברו הימים, יהיה פה הסכם שיאפשר לכולם לחזור לשיגרה וגם להגיד שניצחנו וההם ספגו פה מכה אנושה (האמת שזה יהיה תקף רק עד הסיבוב הבא...).
נחזור כולנו להתעסק בשאלה הרגילה "אז איפה אנחנו בחגים ?" וגם לקיים כמה טיולים ואירועים שלא יצאו לפועל בקיץ הרווי בטילים.
ולאט-לאט מבלי שנרגיש תתבשל לה גם גלבוע-גליל חדשה עם ברק פלג על הקווים, עם ישראלים צעירים ומבטיחים, טישמן ושוכמן שממשיכים, עם זרים מנוסים וגם כמובן איתנו האוהדים המסורים.
יתכן שההתחלה תהייה לא פשוטה, ויש מצב שפה ושם נחסיר פעימה
אבל בסוף תהליך היצירה וההרכבה היו סמוכים ובטוחים שתהיה קבוצה להתגאות בה, קבוצה שתשחק כדורסל ישראלי אמיתי, שתקדם צעירים וגם  תעשה כמה ניצחונות יפים.
 
ובכן חברים אדומים ויקרים, למרות המציאות העגומה של הפגרה, אתם תראו איך כול אחד ואחד מאיתנו בזמנו ובדרכו השונה ימצא מחדש את החיוך והאהבה לקבוצה האדומה.
 
וסליחה עם קצת יצא טור עגמומי לתחילתה של עונה – מאחל לכולנו הרבה הצלחה ושתהייה אחלה עונה.