עוברים דירה ומתכוננים לפתיחת העונה

קשה, קשה לעבור דירה. הפרוצדורות, הניקיונות, המובילים, האריזה ואח"כ הפריקה. לארוז הכל טוב טוב, שכלום לא יישבר ואז להיאבק עם שכבות העיתונים ונייר הדבק. לתאם עם הוט (הזדמנות להתנתק?), להודיע בדואר, להיפרד מהשכנים, בקיצור, זה לא נגמר.
אני רק יכולה לשער שגם לבנות קבוצה זה קשה באותה מידה. פאזל של 1,500 חלקים שכולם צריכים להתאים אחד לשני: מאמן, שחקנים, תפקידים, מגבלות תקציב, ישראלים, זרים ועוד ועוד.
אני מקווה שבבניית הקבוצה החדשה יצליחו העוסקים במלאכה לשמור על האופי המיוחד של הקבוצה, ולזכור שהדרך חשובה לא פחות מהיעד. החתמתו של חואקין שוכמן ל- 4 שנים היא בהחלט התחלה טובה.
מדברים הרבה על איך להביא קהל לאולם, איך למלא את האולם בגן-נר באוהדים. אכן, דבר חשוב שהרי בלי אוהדים אין זכות קיום לקבוצה. וחשוב שיהיה בעניין הזה שיתוף פעולה של הנהלת הקבוצה, נציגי האוהדים ואנשי מח' הנוער.
כבר אמרתי וכתבתי שאני לא מבינה איך אטרקציה כזאת מתפספסת. אני גרה במרכז ת"א, במרחק הליכה מהבית שלי יש שני תיאטראות, חוף ים, עשרות מועדונים מסוגים שונים, בתי קפה, מסעדות, בתי קולנוע, קניון. ואני בוחרת לנסוע לגלבוע לראות משחק כדורסל, לא ברור לי איך יש אנשים בגלבוע שבוחרים לא להגיע למשחקים, אבל כנראה שזה משהו אצלי דפוק.
כדי להביא את הקהל לאולם בגן-נר צריך ליצור קשר בין הקבוצה לבין הקהילה בגלבוע, זה כל אחד יודע, לא צריך להיות חכם גדול בשביל זה. יש דרכים רבות ושונות לעשות את זה אבל כלום לא שווה אם אין המשכיות, אם אין לקהל שחקני מפתח שהם יודעים שאפשר להזדהות איתם ושהם יהיו פה גם מחר.
לסיכום, שתהיה שנה טובה לכולנו, בריאות, אושר ועושר, עונה של כדורסל שמח וניצחונות והכי חשוב: שתמיד נהיה גאים להגיד שאנחנו אוהדי גלבוע/גליל.