גלבוע גליל
ברשת:


 
 
 
 
אחרי ככלות הקול והתמונה
 
אז זהו זה. נגמר. סופית רשמית וחד משמעית, עונת 2011/12 מאחורינו, מכבי ת"א אלופה בפעם המיליון (תודו שאתם מופתעים), וקיץ ארוך ארוך של מלפפונים וספקולציות לפנינו.
האמת היא שמשחק הגמר המותח הסתיים כבר לפני שבוע (הייתי במתח בעיקר סביב השאלה האם הבחור מהבאולינג האנושי יצליח להפיל את כל הבקבוקים או לא. לא הצליח), ובכל זאת רק עכשיו אני מתיישב לכתוב את הסיכום.
ולמה?
כי חמוץ לנו בפה, זה למה. העונה הזאת הסתמנה כעונה סופר-מבטיחה. אפילו בעונת האליפות לא שמרנו על המקום השני בכזאת יציבות (בעונה ההיא היה לנו סיבוב שני כל כך מביך... שלא נדע מטומאה), והשאלה היחידה הייתה האם משחק הגמר בינינו לבין מכבי יהיה חד צדדי, מותח או סנסציוני.
ואז באה אשדוד.
אמרו על טפירו שהוא קשיש, שיתלה את הנעליים, שילך לעונת פרישה בהפועל ת"א בליגה הארצית (אגב, ברוכה הבאה לליגת העל, אחות אדומה). או בקיצור – חלאס.
אז אמרו.
באו הדולפינים של אשדוד, ובלי להתרגש מסגנית האלופה בעטה בנו 3:1 ויאללה הביתה.
השובע? השאננות? הניסיון של טפירו? הכימיה עם עופר ברקוביץ'? לא יודע. בינינו, מה זה משנה במבט לאחור. את הכסף סופרים במדרגות, ומי שחגג עליה לפיינל פור וניצחון בחצי הגמר היו הבונים החופשיים מהדרום.
אז קודם כל מברוק, אף אחד לא ספר אותם לפני הסדרה, אבל הם הוכיחו שהם ממש לא פראיירים, וזה בהחלט יפה.
ועכשיו – בואו נסתכל על עצמנו קצת.
איזו מין עונה זו הייתה? מצד אחד, אי אפשר להגדיר אותה ככישלון. עונה שבה אנחנו לוקחים תואר אירופאי, מבטיחים את המקום השני בעונה הסדירה, ובגדול משחקים כדורסל יפה, יעיל ובעיקר יציב, היא לא עונת כישלון. חד משמעית לא.
מצד שני, כפי שכבר הזכרתי קודם, יש את מבחן התוצאה. ובמבחן התוצאה, היינו צריכים להיות בפיינל פור. זו הייתה המטרה הברורה לכל אורך העונה. איך שלא תהפכו את זה, לא עמדנו במשימה המרכזית שלנו.
(אגב, גביע המדינה, מה לגביו? משום מה כל עונה אנחנו מודחים בשלב די מוקדם מהמפעל הזה, שדווקא היה יכול להתאים לנו מאד. בתחילת כל עונה אני מפנטז עליו, ומהר מאד מתעורר למציאות העגומה. לא ברור הסיפור הזה).
ועדיין, אני יוצא מעודד מהעונה הזו. קודם כל, מהסיבה הפשוטה שאני אוהב את הקבוצה. כן פיינל פור לא פיינל פור, היינו עם הקבוצה הזו בכל כך הרבה רגעי שפל (הסופורטרס זוכרים את ה48 נק' בבית מול בנה"ש בעונה שעברה, הותיקים ממש זוכרים את המעבר מכפר בלום לגן נר), ובכל כך הרבה שיאים (כולכם חושבים עכשיו על התוצאה 90:77) שעם כל הכבוד לפיינל פור, זה לא מה שישבור אותנו.
אבל יותר מזה, לא מדובר רק באהדה לקבוצה, באמת שיחקנו כדורסל טוב השנה. ליאור וברק עושים עבודה מעולה עם השחקנים, אבישי ועידו (מה קשור חיפה, מה?) נותנים על המגרש מאה קילו ניסיון וחכמת משחק ואלף טון של נשמה והקרבה, וכרגיל: הזרים שמרגישים פה בבית, הצעירים שמקבלים פה צ'אנס אמיתי, וכמובן הידית ממשמר העמק, מספר 8 האגדי, שבשקט בשקט הולך והופך להיות אחד הישראלים הכי טובים בליגה.
האמת היא שלקפטן אבישי מגיעה פה פסקה בפני עצמה. אם אני חיים אוחיון, אני מחתים היום על חוזה לכל החיים. עזבו אתכם סטטיסטיקה, כל עוד הלוחם הזה יושב (או יותר נכון: עומד) על הספסל, אתה יודע שלקבוצה שלך לא ייגמרו האנרגיות לעולם. תוסיפו לזה את העובדה שבכל משחק הוא מקפיד ללכת לאוהדים ולהגיד תודה, ותבינו למה אבישי גורדון הוא האיש שמפריך את הטענה שבימינו כבר אין סמלים בכדורסל הישראלי.
 
והיתה גם עונה מחוץ למגרש. היה את הסיפור של קורטני ביגור, ואחר כך, בטיימינג מצמרר, התאונה של אחיו וכמובן הסיפור המטופש של עידו והמצות. (אגב, אנקדוטה קטנה בעניין: כשהתפרסם הסיפור הזה, ראיתי דיווח באחד האתרים הערביים על העניין. העורכים שם שמו תמונה של עידו במדי מכבי חיפה. יכול להיות שהם ידעו כבר בפסח משהו שאנחנו לא ידענו?) בכל הסיפורים הללו, שוב הוכח, כתמיד, שהמועדון הזה מהווה יותר מסתם מקום עבודה לשחקנים שלו, ישראלים וזרים כאחד, והוא בית חם, אוהב ועוטף בשבילם.
 
מה נבקש לעונה הבאה? לא הרבה. שישאירו את שלד הזרים (שני סוסי הצבע הם בגדר החתמת חובה), שימשיכו לתת דקות לישראלים ושלאבישי יהיו יותר אליפויות מגוני...
חן חתמה את הטור שלה בשיר אוהדים, אז תרשו לי גם להזכיר לכם ש"כולם יכולים לדבר, להגיד שזה סתם בזבוז זמן, אבל רק מי שאיתנו יודע, איפה שאת גם הלב שלי שם".
שיהיה אחלה קיץ ובהצלחה לנבחרת.
+ הוסף תגובה חדשה
תגובות: (צפה ב-  תגובות בעמוד זה)
Loading בטעינה...

 
מבט אוהד
 
תמיר אסטרוגו:
היציע המרכזי
חן אלוני: טור מהלב
צוד בדיחי:
פרשננו בדרכים
 

 

בואו והצטרפו לפייסבוק גלבוע גליל
   
 
קישורים
מנהלת הליגה - ליגת ווינר
איגוד הכדורסל
בסט בול
ספסל
גלבוע מעיינות
2012 ©  כל הזכויות שמורות להפועל אלטשולר -שחם גלבוע גליל