קשה בפחים
 
את הדרך מת"א לחולון עשיתי במושב האחורי של קטנוע. למרות שני מעילים, שגרמו לי להרגיש כמו דובון אכפת לי, קפאו לי הברכיים ביפו. בוולפסון כבר איבדתי תחושה באצבעות הידיים. תודה לגאון שהמציא את הקסדה, שאמנם מעכה לי את התלתלים אבל הצילה לי את האף מנשירה.
הרגשה לא טובה התגנבה ללבי בכיכר סטרומה, כשחתול שחור חצה את הכביש, אבל שכנעתי את עצמי שבטח יש לו כמה שערות לבנות בבטן וירקתי (בכאילו, מה אני אירק בתוך הקסדה?). בדיעבד אפשר לומר שהוא היה שחור...
בתוך אולם הפחים היה חם, הסגולים-צהובים אוהבים את הקבוצה שלהם ומראים את זה. הלוואי עלינו להביא 2,500 אוהדים למשחק ליגה ועוד שרובם מעודדים. אגב, יש בחולוניה מקום לשיפור מבחינת השירים, אבל מי אני שאבקר קהל כזה.
כמו שקבוצות נקלעות לפעמים ליום רע, זה יכול לקרות גם לקהל וזה כנראה מה שקרה לקהל שלנו בפחים. העידוד היה אנמי במקצת ודי אם נאמר שמשחק שלא נפתח ב"שיר החקלאי", לא יכול להסתיים בטוב..
אחרי ההפסד להפועל בגביע צוטט עמית גל כמי שאמר: "אחרי מה שראיתי, אני חושב שאולי במקום להשקיע הרבה כסף בישראלים ובזרים, צריך להשקיע בקהל". אני יודעת שהוא לא התכוון למה שאני חושבת אבל הוא צודק ואסביר.
לפני 4 שנים עברה הקבוצה לגלבוע וויתרה למעשה על אוהדיה בגליל. מאידך, בגלבוע לא נוצר קהל מספק. כך נוצר מצב עצוב שבו לקבוצה מפוארת, בעלת הישגים, השניה באיכותה בארץ, אין כמעט קהל. למשחקי חוץ מגיעים מעט אוהדים וממה שהבנתי גם במשחקי בית האולם בד"כ לא מלא והעידוד מסתכם ב"gilboa supportes", קבוצה של כ- 20 צעירים (בגופם או בנפשם).
וכאן אני חוזרת לדבריו של עמית גל. כן, הקבוצה צריכה להשקיע באוהדים, לבצע פעולות שיווק וליצור קשר הדוק יותר עם הקהילה באזור העמק והגלבוע, זו הדרך היחידה להגיע לקהל גדול שמזדהה עם הקבוצה והולך אחריה לכל אולם בארץ ואולי אפילו לדגדג קהלים כמו בחולון או בהדר יוסף.
לסיום, הצעת חוק (נא להעביר ל"מצב האומה") – קבוצה שמשחקת במדים צהובים תאבד את הזכות לקרוא לעצמה "הפועל".
כתבות נוספות:
שני הפסדים, שלושה קהלים
אוהד/ת טלוויזיה
מה זה אוהד
סבלנות
עשור של אדום עולה
 
+ הוסף תגובה חדשה
תגובות:
Loading בטעינה...