סיכום השבוע
 השבוע אחלק את הסיכום לשניים – משחק ליגת העל בשבת בו נחלה הקבוצה אכזבה, והמשחק אתמול שהוכיח שכאשר הפן הקבוצתי עולה על הפן האישי, הדברים מתחברים ונראים יותר טוב.
משחק קבוצתי
במשחק ההפסד לראשון בלט מאד חוסר הפרגון וחוסר המשחק הקבוצתי. רודני גרין שמוכיח משבוע לשבוע, וממשחק למשחק שהוא הברומטר החשוב ביותר של הקבוצה, לא יכול יותר מדי לבלוט אם הוא נאלץ לעשות את הנקודות שלו רק מיכולת אישית. אחרי התצוגה של גל מקל, הוא שוב נאלץ לכרוע תחת העומס הפיזי והמנטאלי כרכז המוביל, והפעם לצערנו זה הכריע אותו. חוסר הסדר בהתקפה וההחלטה על מי משחקים בלט מאד במרבית ההתקפות של הקבוצה, אבל להאשים רק את גל זה לא יהיה מקצועי. גם למרבית הזרים יש אשמה גדולה באיך שנראתה הקבוצה – מקלינטון הוא לא בדיוק רכז ולכן קל להבין מדוע הוא מחפש קודם את הסל ופחות את המסירה, ווילקירסון שחקן מצויין אבל עושה לפעמים דברים שפוגעים בקבוצה, קרטר יעיל אבל עוד לא רואים עליו את כתר המנהיג ששמור לישראלים הוותיקים, ואילו ליונס התאמץ מאד, אבל שעושים דברים שאתה לא עושה באופן רגיל, עדיף לא לעשות אותם.
לפי הדיווח מהמשחק בזאגרב עושה רושם שהצוות המקצועי הקפיד לעבוד על התיאום ועל כך שהמשחק הקבוצתי יהיה הדבר החשוב. טבלת האסיסטים עלתה ודווקא המוציא לפועל העיקרי (גרין) הוביל אותה. הרשת שוב התחילה לרעוד מהצליפות של דוגי ושל ג'ק מק, והעובדה ששישה שחקנים סיימו בדאבל-פיגר אומרת שהפעם ה'ביחד' ניצח את הלבד. גם האחוז הגבוה מחוץ לקשת תרם לכך.
ריבאונד זה 90% רצון ו-10% יכולת
את המשפט הזה אמר לי פעם מאמן וותיק והוא מתייחס בעיקר ליכולת ההגנתית, שבתוכה גם נמצא נושא הכדורים החוזרים. במשחק מול ראשון ראינו שלמרות שגלבוע/גליל ניצחה, מי שרצה יותר את הכדור החוזר בסוף גם השיג אותו, ולצערנו זה קרה דווקא בכדור החוזר הכי חשוב במשחק. מצפייה במשחק כמה פעמים עושה רושם שהשחקנים היו עסוקים בלאיפה ייפול הכדור, ולא בסגירה של השחקן (מורגן). זוהי דוגמא מצויינת לאיך צריך לסגור לריבאונד – קודם תסגור, ואחר כך תבדוק האם הכדור נמצא בסביבה שלך.
כאמור במשחק בזאגרב הלקחים הופקו במיוחד נגד קבוצה קרואטית שמתבססת בעיקר על אתלטיות. הנתון המרשים הוא הניצחון המשמעותי בריבאונד – 29:42 שהיה גם הוא חלק משמעותי בניצחון.
לא לרחם על חיה פצועה
המשחקים מול חולון הם תמיד מעניינים ולא משנה אם הם נערכים בגן נר או מחוצה לו. המשחק הופך להיות משחק משמעותי מאחר והקבוצה מגיעה אחרי הפסד בליגה ועם משמעות שהפסד שלישי אם יקרה, פירושו כדור שלג והסתבכות במקומות שאף אחד לא רוצה להגיע אליהם. מצד שני – חולון היא חיה פצועה שמדורגת במקום האחרון, ולאחר התבוסה הגם מובנת מול הצהובים, היא תבוא להילחם על מקומה ובעיקר על כבודה. צריך להנחיל לשחקנים שמדובר במשחק דמי גמר-סל ולא במשחק ליגה רגיל שאפשר לתקן אותו בשבוע הבא.
בטעם הטברנה
ביום שלישי מגיעה אריס סלוניקי לגן נר. מי היה מאמין שמועדון כזה גדול אותו ראינו רק ביורוליג בשנים האחרונות יגיע לעמק. כדאי מאד שכמו שהאירופאים בדמותם של ראשי היורוליג מכבדים אותנו, כדאי שגם אנחנו נכבד את המפעל הזה ונמלא גם את היציע הנוסף שהוכן במיוחד לתושבי האזור. ואם כבר יוון, אז לפחות שנרקוד ביציעים לצלילי המוזיקה היוונית הכל כך אהובה עלינו..
תובנות לסיום
מכבי ת"א שוב מוכיחה שאולי יש כחול-לבן על הגופיות, אבל כל קשר בין זה לבין חשיבותם של הצברים במועדון מקרית בהחלט..
השחקנים הישראלים לא צהובים, כחולים, או אדומים. הם פשוט 'ירוקים' וחושבים קודם כל על הסמל של ה$ לפני סמל המועדון שלהם..
כדיר מארח את קטש, רנדל ודוואל. האם הירוקים ימשיכו להפסיד?
אלטון בראון ורות'בארט מתארחים בנוקיה. האם שחורציניאטיס ייעצר על ידם?
סוף שבוע נעים.



כתבות נוספות: