נגמרו הניסים
אחרי חופשה מאולצת עקב אסון הכרמל ומזג האוויר חזרתי לכתוב. ביום ראשון הגעתי לבצע את תפקידי במשחק מול אשדוד. כבר בדרך לאולם הבנתי שזה הולך להיות קשה. השלוליות בנחל עירון, ממי עמי עד לאום אל פחם הותירו בי חשש כבד שהערב אצטרך להתאמץ.
אז כן, זה הלך טוב והלך לכיוון שלנו. אבל בכדורסל אין ואקום, ומי שרוצה יותר מנצח. ובסופו של דבר המשפט 'עונשין וצבע מנצח משחקים' אכן עבד במשחק מול אשדוד. שני האלמנטים העיקריים שהיו ההבדל בין ניצחון ביתי חשוב לעוד הפסד שייזכר בחשבון לקראת הסיבוב השני. כנראה שצריך להבין שחנוכה נגמר, נגמרו הניסים ועכשיו צריך לגלות יותר מחויבות.
מי מסכן יותר – האוהדים או השחקנים?
בהפסקה שאל אותי אחד הכתבים למה אני רדום. אמרתי לו שאני לא רדום, פשוט חוץ מקומץ האוהדים הנפלא לא שומעים אף אחד. הקהל שלנו התרגל להצלחות וזה בסדר, והוא תמיד היה קהל רגוע ומתון, רק שצריך קצת להיות 'רע' במובן החיובי של המילה אז צריך להשתמש בביטוי 'לחפש אתונות ולמצוא מלוכה'..
אין ספק שקשה מאד למצוא כרגע חיבור בין הקהל שלנו לקבוצה. לא ראיתי אף שחקן מהזרים שאפילו מתייחס לקהל שלנו. בשנתיים האחרונות ראינו כמה החיבור לקהל ותחושת הביחד הייתה הדבק שחיבר את הקבוצה. מקווה שקברניטי הקבוצה ייקחו זאת לתשומת ליבם. מיותר להגיד ששני הוותיקים בקבוצה אבישי ועידו הם סימן הקשר בין האוהדים לקבוצה. הפעולה הראשונית שצריכה להיעשות בזמן הקרוב היא אירוע רב משתתפים של כל השחקנים עם הקהילה.
יפה לראות שכל מחלקת הנוער מגיעה למשחק האירופי הראשון (והאחרון בינתיים) בגן נר. דבר נכון לעשות, אם כי רצוי לא להשתמש במונח 'מחוייבות' עבור ילדים צעירים שלא רק הכדורסל בראש מעייניהם ותחום הלימודים והמשפחה הוא גם חשוב להם. יחד עם זאת הייתי רוצה לראות כמות קהל כזו במשחקי הליגה ולא רק באירופה.
לקראת הצהבת
ביום ראשון מגיעה סגנית האלופה לגן נר. יחסי הכוחות די ברורים, אבל אותי מעניינת יותר איך תיראה גלבוע/גליל במשחק. האם יהיו אנרגיות, יותר רצון ולחימה, או תחושה של אין מה להפסיד, ושל עוד משחק לפרוטוקול?..
סיבוב שני בפתח. הסיבוב הראשון התחיל לא משהו, וגם נגמר לא משהו. נקווה שעם כניסתו של היציע החדש יהיו גם התחלות חדשות.
שבת שלום

 

כתבות נוספות: