פתיח
לכל הספקנים: תודו שאחרי ההפסד בנתניה, לא חשבתם שננצח ב-20 הפרש. מצד שני, אף אחד גם לא חשב על 4:30 ברבע הראשון. כל מי שהיה במשחק אתמול, נוכח לדעת שכדורסל זה משחק של מומנטום ואם אתה לא לוקח את המומנטום לכיוון שלך, אתה עלול לשלם, ולשלם בגדול. אז נגמר בדו-ספרתי, לשביעות רצון של כולם..
לא חשוב מי פותח, חשוב מי מסיים..
בקורס מאמנים מלמדים אותך שלא חשוב מי פותח בחמישייה, חשוב מי מסיים את המשחק. שוב קטש הלך על מה שדי מצליח לו העונה – לתת את הכדור בידיים כחול לבן. גוני יזרעאלי שאמנם עולה מהספסל, ממשיך להוכיח שהוא שחקן קלאץ', וכמה יפה היה לראות את השילוב בינו לבין גל מקל בעמדה 2 ברבע האחרון שר"ג חזרה. אז מקל היה סולידי, אבל שהיה צריך אותו הוא היה שם. ואגב – מאמן גם נמדד בכך שהוא יודע מתי לוותר על הכוכבים שלו ובזה לדעתי קטש הצליח: שפארגו וסוואן לא פוגעים או אפילו משתוללים, לא מן הנמנע שהם יראו את הספסל מהר מאד כפי שקרה ברבע האחרון.
שלושה באנקרים
ואם כבר על מי לסמוך הרי שמסתמנים בקבוצה שלושה באנקרים שחזרו מהפגרה די מפוקסים: בראיין רנדל במשחקו הטוב ביותר בתקופה האחרונה, גם בהתקפה וגם בהגנה, אלישי כדיר שנמצא בכושר שיא ומתחרה עם פניני על תואר הישראלי הטוב בליגה – חומר למחשבה לאריק שיבק לקראת מוקדמות אליפות אירופה, ודיוון דוואל שאחרי שהתאושש מהפציעה שלו, מוכיח איזה שחקן רב גוני הוא עם יד טובה מבחוץ, ויכולת אתלטית שלא נופלת מאף שחקן בליגה.
דרבי
אתמול בערב שאל אותי אחד משופטי המזכירות האם בשבוע הבא אני אהיה חצוי: אמרתי לו 'שבחיים לא', כי אני בחרתי צד ואני גאה להיות בו. ולעניינו: לא אחזור על הגדרת המושג דרבי כי כל ילד בכיתה ג' יודע מה היא, וכל ילד בקט-סל יודע שמשחק מול 'השכנים מעבר לכביש' הוא המשחק הכי חשוב של העונה.
אז ביקשתם נוסטלגיה ואנסה קצת להעלות: הדרבי הראשון בין גלבוע לעפולה נערך בעונת 99/00 במסגרת הליגה הארצית. המצחיק היה שבגלבוע שיחקו שחקנים ששיחקו קודם לכן בעפולה, ככה שהכל נשאר במשפחה. את גלבוע אימן יוסי הררי ואת עפולה גיא בהרוואי, שלאחר מכן הוחלף בעוד אקס עפולאי – גדי קוויק. שנה לאחר מכן, נחתם האיחוד ההיסטורי בין גלבוע לעפולה, איחוד שהתפרק וגם נכנס להיסטוריה.
בפעם האחרונה שהייתי בעפולה אמר לי אוהד בכיר שלהם שמבחינתו הוא מעדיף לרדת ליגה, העיקר לנצח את גלבוע פעמיים. אני במקומו הייתי חושב הפוך, אבל שכל אחד יתעסק בצרות שלו. אני מקווה שלמרות האווירה הטעונה והאמוציות שיהיו על המגרש ואולי גם ביציע, הרוח הספורטיבית תישמר, והמשחק יעבור בשלום לטובת כל הצדדים.