להישאר צנועים גם שאתה פייבוריט
השבוע אוותר על הפתיח גם בגלל שכבר בשבוע שעבר כתבתי שמרגישים את הדריכות לקראת המשחק מול מכבי ת"א. מצד שני, את הצוות המקצועי, הניהולי ובמיוחד השחקנים זה לא בדיוק עניין. הם ידעו שהם באים לאולם קשה, למשחק מול חיה פצועה ובהתייחסות למשחק גם לפניו וגם לאחריו הם הדגישו: "אנחנו לא מרגישים שאנחנו פייבוריטים, מדובר במשחק קשה". אמרו ודי צדקו.
ראשון בהחלט יצאו ראשונים מחדר ההלבשה ונכנסו יותר טוב למשחק, אבל אצלנו הסבלנות משתלמת ובמקרה הזה גם העומק. אלישי ניצל את הרפיון ההגנתי של הכתומים עליו ונכנס היטב למשחק. רנדל 'שר ההגנה' הודיע 'הגעתי'! עם חסימה גדולה על דלרון ג'ונסון. קטש לא היסס להכניס בשלב מוקדם את המהפכן הסדרתי גוני אחרי שהבין שאיזייה סובל מיום חלש, וגם את דיון ואבישי כדי לחזק את ההגנה שקצת ישנה ברבע הראשון, למרות שסיימנו אותו ביתרון.
אז שוב אחזור ואומר – מה שטוב בקבוצה שלנו שאין ירידת מתח. גם שלא הולך בהתקפה תמיד יבוא האיזון בהגנה, כאשר גם אבישי וגם דיון ולמרבה ההפתעה גם גוני שומרים אחד בשביל השני, מה שהוביל לריצה הגדולה ברבע השני של 0:20 עד לפסק הזמן המיוחל של אפי.
אלישי, השופטים, וקו העונשין
אני בדרך כלל לא נוהג להעביר ביקורת על שופטים ותמיד עושה את זה רק אחרי ניצחונות, אבל כשפעמיים מורידים את אלישי לרצפה בהורדת זקיף, ולא נשרקת עליו עבירה בלתי ספורטיבית ולעומת זאת הוא 'מלטף' את מרקוביץ' בירידה להגנה ונענש בעבירת מומנטום בעיקר בגלל זעקות הרחמים של אפי אז זה קצת נראה כמו יציאה מפרופורציות. כנראה שסמי בכר וטפירו השלימו מאז איבוד האליפות ההיא..
מופע האימים של השופטים נמשך גם במחצית השנייה ושוב אלישי היה הקורבן. גם השריקות לעבירות לזכותנו היו בעיכוב מעצבן. ועכשיו לפן החיובי – אלישי עובד מתחילת העונה על שיפור זריקות העונשין שלו, ואפילו מתעקש להישאר בסוף כל אימון כדי לזרוק. הוא אפילו ערך שיחות אישיות בנושא עם עודד קטש, וגם עם האשה הכי קרובה אליו – אמו אתי  בזמן זריקות העונשין שלו, העדיפה שלא להסתכל והייתה בהלם שאלישי קלע חמש זריקות רצופות בדרך ל-80% בסיום המשחק. אלישי קיבל את השריקה המיוחלת שלו רק באמצע הרבע השלישי, מעומר אסתרון, שופט חביב עלי (נולדנו באותו יום!) שהציל את המצב בשריקת עבירה בלתי ספורטיבית לרבי מאיר. ולמי שחושב שכל מה שנכתב למעלה לא משפיע, זה בהחלט משפיע על התפקוד בעיקר בהתקפה שנעצרה מעט ברבע השלישי, עד שדוגי דווקא הוא שבר את הקרח, עם סלים דווקא בחדירה!
תחרות שלשות עד שבא שוב 'מהלך השבוע'..
ברבע האחרון חזינו בתחרות שלשות של שתי הקבוצות, דבר שלא היטיב עימנו, ורק 5 דקות לסיום יכולתי להוציא אנחת רווחה שקטש החזיר סוף סוף את רנדל, ובעיקר חידד את המושג שאתה לא מספיק אגרסיבי בהגנה, לא נשאר כח ורצון להתקפה. קטש גם החזיר את דוגי לדקות ההכרעה, אבל כמו כל שבוע, קרה הבלתי צפוי שאתה לא חושב עליו ושוב קיבלנו את ג'רמי פארגו, שגם הפעם מביא לך דברים שאתה רק יכול לחלום עליהם, וקשה להישאר אדיש שרואים אותם. שוב דאנק מהסרטים, על הראש של גריזארד...
לא נותנים להיכנס הביתה בלי רשות
נזכרתי במשפט מצחיק מסדרה שגדלתי עליה שבטח כולכם מכירים: "לא לוקחים מפתח של חביתוש בלי רשות של רגע ודודלי". את המשפט הזה אני מקשר כבר למשחק העונה מול מכבי ת"א ביום ראשון במושג – אתה לא נותן לאורחים להיכנס אליך הביתה בלי רשות, וזה אומר לכל אוהדי הכורסא שיגיעו לגן-נר, שיתחילו להבין שלמרות הרספקט שקטש וההנהלה נותנים למכבי, המאזן בין שתי הקבוצות הוא שווה, וגם היום כפי שהייטיב לבטא אלישיי – "גם מכבי מסתכלים אלינו בגובה העיניים". אז כל מי שמגיע לגן נר ביום ראשון, שיבין את המשמעות של המשחק הזה כבר מהחימום ולא בדקה החמישית של הרבע הראשון...
 
עד כאן להפעם. שיהיה המשך שבוע נפלא וניפגש ביום ראשון במשחק העונה.