קשה לפספס את ריבי ביציע האולטראס. חמושה בחיוך כובש, אנרגיות חיוביות והרבה אהבה היא מגיעה לכל המשחקים. "עד שנהייתי אוהדת של גלבוע-גליל לא לבשתי אף פעם אדום," היא מעידה על עצמה. "החיים שלי מתוכננים כבר לפי המשחקים. במשפחה טוענים שירדתי מהפסים."
נשואה באושר רב לזיו, מאמן בגלבוע-מעיינות. שלושה ילדים שהאחד משחק במועדון כבר תשע שנים.
גרים בקיבוץ רשפים שבעמק המעיינות. ריבי עובדת כגננת בגיל הרך. "ילדים זה אהבת חיי." היא אומרת.
"אני אישה שמחה בחלקה. מחבקת ומחובקת על-ידי החיים. פעילה מאוד בקהילה בענייני תרבות וחברה" היא מציינת.
את ריבי תפסנו בדרך לשיעור ריקוד (לא נחה לרגע האוהדת שלנו) שתסכם לנו את משחק הניצחון מול נהריה.
 
ריבי, לפני שנסכם את המשחק, חייבים שתסבירי איך גננת בגיל הרך מגיע להיות אוהדת "שרופה" של גלבוע-גליל.
 
אז ככה. גישה, אח של שוכמן היה בזמנו המאמן של הבן שלי, הוא פנה אלי שאעזור לוונדי שוכמן לקבל עבודה כמדריכת נוער אצלנו. כמובן שעזרתי וגם אימצנו את וונדי. ויותר מזה, המשפחות שלנו התחברו באהבת נפש.


משפחת גדיש-סער  עם הקפטן שוכמן

האמת שרק לפני שנתיים הגעתי בפעם הראשונה למשחק ומיד התחברתי. משהו בלב התכווץ. התקבלתי בחום ואהבה. היחד ביציע נותן המון כוח. אושר עילאי. מתחברת מאוד לסיסמה של האולטראס "איפה שאת גם הלב שלי נמצא." גאה להיות שייכת לכזאת קבוצת אוהדים נפלאה. זו ממש כמו משפחה שנייה בשבילי.
 
חששת לפני המשחק מול נהריה ?
 
היה חשש אבל גם אמונה בחבר'ה. דווקא פגשתי בסופשבוע את זיו בן-צבי ואמרתי לו שאין בנו פחד. מאמינים בעצמנו. וכך באמת היה. הקבוצה הוכיחה את עצמה.
ראו לכל אורך המשחק שהיה רצון גדול מצד השחקנים להוכיח בעיקר לעצמם שהם יכולים לנצח למרות הקשיים והפציעות. המשחק זרם נכון. מסירות, הגנה, שלטו בריבאונד. הייתה תחושה טובה מאוד שכל אחד יודע את מקומו ותפקידו על המגרש. וסטון כמובן היה גדול. כיף גדול לחזור לנצח.
 
מה עבר לך בראש כשהם צמצמו ל – 2 בתחילת הרבע השלישי ?
 
איכשהו זה תמיד קורה לנו, ירידת המתח הזאת אחרי ההפסקה. אבל לא הייתה סיבה שנפסיד את המשחק הזה. החבר'ה היו מפוקסים ומרוכזים וידעו לחזור לעצמם.
וגם אני תרמתי לעניין (היא מחייכת ומוסיפה קריצה קטנה).
אחרי המחצית ירדתי לשבת ליד השוכמנים והמשפחה שלי, וקצת נטשתי את האולטראס. ואז התחלנו לחטוף בראש. "את מביאה מזל רע," הבן אמר לי. "תחזרי ליציע."
ואכן כך היה. חזרתי וניצחנו.
 
ועכשיו מתכוננים להפועל ת"א ביום שני. באה למשחק ? עם איזה תחושות ?
 
ברור שאני באה. חלק מהמשפחה עוד בהתלבטות (קלה). מנסה לשכנע עוד חברים להגיע. חשוב שנהיה ביציע לתמוך ולעודד. עוד משחק לא קל. משחק שמקווה מאוד שננצח.
מגיעה עם תחושות טובות. הניצחון מול נהריה נותן רוח גבית להמשך. מגיעים באנרגיות טובות. שיבואו צנועים. שלא נעוף על עצמנו אחרי ניצחון אחד ושלא נגיע שאננים.
אדום עולה.