היציע המרכזי 223
 
מה אתה מתרגש כל-כך ?
יצא לי ישששש גדול כמו שהרבה זמן לא יצא לי בעוד ניצחון ענק ומותח. הפעם על הפועל ת"א.
"מה אתה מתרגש ?" הוא שואל אותי, לא מבין על מה המהומה.
"בסך הכל עוד ניצחון בעונה..."
ואני שותק לרגע . מנסה לחשוב איך עונים לשאלה כזאת. איך מסבירים עד כמה העונה הזאת מביאה אותנו האוהדים לריגושים שלא נראו בגן-נר שנים רבות.
בוא נתחיל מזה שלא ניצחנו את הפועל ת"א מאז 2013, נמשיך מזה שהקבוצה חזרה לעצמה אחרי רצף הפסדים קשה, נעבור לזה שאף אחד לא נתן לנו סיכוי. נדבר על המחויבות של השחקנים והצוות שמדביקה אותנו לכיסאות. נציין שכל ניצחון מושג פה בעמל יזע ודמעות.
"זה מספיק ?" אני שואל אותו. "הצלחתי להסביר למה ההתרגשות כל-כך גדולה מכל ניצחון ?"
הוא מושך בכתפיו. מסתבר שלא הייתי מספיק משכנע.
 
"אז בוא נדבר על צוות האימון שלנו," אני מציע.
אריאל כבר יצא ממעגל המאמנים הבכירים וירד איתנו ליגה. ניר קפלן משלנו. שניהם יוצרים תלכיד אימון משובח שמצליח להשיג הרבה מעבר למצופה.
לא סתם חיים אוחיון אמר בתחילת העונה שיש לנו יתרון משמעותי על הקווים - אמר וידע למה הוא אמר.
ובמשחק מול הפועל ת"א ראינו את צוות המקצועי שלנו בתצוגת תכלית.
חצי ראשון רע עם 50 נקודות על הראש וכבר חשבנו ששוב נדגדג את ה 100 ואין סיכוי לניצחון.
ואז הגיעה המחצית השנייה עם שני שינויים מקצועיים – חילוף על כל חסימה שחיסל את משחק הפיק-אנד-רול של היריבה וסיגרס כמוביל כדור.
ופתאום יש הגנה ויש אסיסטים ויש חטיפות ויש ריבאונדים ויש ניצחון.
ועוד נקודה שמראה שיש פה חשיבה לעתיד וגם קשר מיוחד ומרגש בין השחקנים לצוות.
ניר קפלן ניגש ברגעים האחרונים לעודד את מייקל קאוולס שסופסל ברבע האחרון – מהלך מעולה ונכון מצידו של עוזר המאמן הנפלא שלנו. עוד נצטרך את מייקל והרבה.
 
"עכשיו השתכנעת ?" אני מנסה שוב.
"בוא נדבר עוד 2-3 משחקים," הוא מציע
ואני מושך בכתפיי. תמיד יהיו כאן קטני אמונה, אני אומר לעצמי.
"נדבר," אני עונה והולך לנוח קצת לקראת הרצליה בחוץ.
יהיה קשה. תבואו כולם לתמוך ולעודד.
 
אדום עולה !!!