ואל תקראו להם "זרים"
 
ניצחון ענק על קרית גת בחוץ עם מפגן מדהים של ארבעת המוסקטרים – ג'יסון, מייקל, אריק ומרפ'י.
משחק מושלם של הרביעיה עם כמעט 20 נקודות לכל אחד מהם, אחוזי קליעה מטורפים, הטבעות מרהיבות, מלחמה על כך כדור וקליעות מאני טיים שעשו את ההבדל.
 
חוזרים לנצח.
ישששששש !!!
 
אז אני מרשה לעצמי רגע לשאוף אוויר, לשתות כוס תה חמה עם איזה עוגייה טובה, להתרווח בכורסת הטלוויזיה ולראות את סיכום המשחק – תענוג !!!
ועל הדרך יוצא לי לחשוב קצת למה קוראים להם בכלל "זרים" לחברים האדומים שלנו.
מה "זר" בהם בכלל ?
 
יצא לי לארח את הארבעה אצלי בבית מספר פעמים וחוץ מזה שמדובר בחבר'ה מקסימים אני מרשה לעצמי לגלות לכם שהם בכלל מקומיים  - מה לא ידעתם ???
 
ג'יסון סיגרס נולד בקיבוץ חפציבה, להנאתו היה קורא ספרים וגם מטייל בשקט של הגן היפני.
לפני שנהיה כדורסלן מקצועי הוא עבד בפעוטונים של הקיבוץ ואפילו הציעו לו להיות רכז החינוך של המשק – ויתר לטובת הכדורסל (אפשר להבין אותו...)
 
מרפ'י הלוואי עבר אחרי הצבא (גולני) מהעיר הגדולה לכפר יחזקאל שם שכר חדר.
במקביל להיותו שחקן כדורסל הוא גם רפתן מחונן ויש האומרים שהוא מסוגל לבלוע פרה בביס אחד (מודה, לא ראיתי את זה קורה...).
 
אריק גריפין – הוא בן התענכים. אוהב סוסים וטרקטורונים כמו כל מושבניק שמחשיב את עצמו.
מספרים שהוא מספר אחת במושב בקטיף שקדים למרחקים ארוכים וגם שהוא אלוף ברברס עם עגלה.
בצבא היה מש"ק משמעת והיה ידוע כטיפוס חייכני וקפדן.
חוץ מכדורסל הוא גם נגן אקורדיון וירטואז'. מסמר האירוע בערבי שירה במועדון של המושב.
 
מייקל קוואלס – הגיע לגן-נר כשהיה בן שלוש. די מהר התחבב על כולם. הילד החייכני היה תלמיד "קצת" בעייתי בנר הגלבוע והרבה פעמים מצא את עצמו ליד חדר המנהלת.
רק כשהצטרף לתנועת בני המושבים בכיתה ד' ראו את הפוטנציאל הענק שלו בבניית כתובות אש.
עד היום זיקני גן-נר מדברים על הכתובת המפוארת שהקים "אם אין אני לי מי לי".
צבא לא עשה כי קיבל ספורטאי מצטיין ויצא לשחקן בקולג' בארה"ב.
חוץ מכדורסל הוא נהנה לקפוץ מעל בניינים ולעשות רולים בשיער.
 
אז עכשיו כשאתם יודעים עליהם קצת יותר, בחייאת אל תקראו להם יותר "זרים".
הם חלק מאיתנו ואנחנו מכבדים ואוהבים אותם.
ומי שיכול/רוצה לארח אותם לאיזו ארוחת שישי מוזמן לייצור איתי קשר בפרטי.