פגשתי חבר
 שעון החורף כבר איתנו. הערבים מתקררים. אפילו קצת טל ומטר ראינו על הגלבוע. האוויר נקי.
אני מתהלך ברחובות עם הכלבה בטיול נעים וקריר.פגשתי חבר על המדרכה. עיניו נפולות.
"מה יהיה עם הקבוצה שלנו?" הוא שואל בפנים מודאגות.
"מה זה הפציעות האלה? לא עושים חימום לפני משחקים החבר'ה?"
"שיחליפו את המזוזות" אני אומר. "ויפה שעה אחת קודם."
"האריסון, בראון ועכשיו אסא." הוא מוסיף ואומר.
"מצב רע. לא רואה איך אנחנו מנצחים משחקים. ומה זה הנפילה הזאת מול רעננה. יומיים הלכתי עם הראש באדמה."
"תגיד לארצי ואריאל שיביאו דחוף מחליף לסקוורר לפני שיהיה מאוחר. ככה נרד ליגה בטוח."שתקתי והסתכלתי על החבר מתרחק ממני בהליכה איטית וכבדה.
רציתי לרוץ אחריו ולומר שהליגה רק התחילה ויש עוד הרבה משחקים בקנה. רציתי להגיד שיאמין בקבוצה שלנו. שיסמוך על הצוות המקצועי. רציתי להזכיר שמול מכבי ת"א ראינו שיש פה אחלה קבוצה למרות ההפסד. שיהיה אופטימי.
רציתי אבל הכלבה כבר משכה לעבר השקיעה....כמה יפה העמק שלנו עברה לי המחשבה.
"ניפגש מול נהריה..." צעקתי אל החבר.
והוא הסתובב וחייך. "ניפגש. אדום עולה."
ואני החזרתי לו "עולה. תמיד עולה."